מתי הזמן הנכון לדבר עם ילדינו על מין ואיך עושים את זה ?

נתחיל בשאלה חשובה: מתי לדעתכם הזמן הנכון לדבר עם ילדינו על מין?

• כשהם מגיעים לגיל שנראה לנו מתאים למשל גיל 16
• כשיש להם חבר/ה משמעותיים ואנחנו חושבים שהם עומדים לקיים יחסי מין?
• לא מדברים מחכים שהם יבואו אלינו ויבקשו הסברים או מרשם לגלולות/קונדום
• לא צריך לדבר איתם, הם יודעים הכל מהאינטרנט
• אף תשובה לא נכונה

אז התשובה היא שאף תשובה לא נכונה. התשובה הנכונה מתוך הניסיון שלי כסקסולוגית ומטפלת רגשית מעל 18 שנים, היא שאם אנחנו רוצים שילדינו ירגישו נח לפנות אלינו, לשאול אותנו שאלות בנושא מיניות, לשתף אותנו בחששות שלהם ובתחושות שלהם בכל מה שקשור למין וייהנו ממיניות טובה ומספקת, אנחנו צריכים ליצור ערוץ תקשורת זמין ונח מהרגע שהם באים לעולם.

העניין הוא כזה שבכל מקרה גם אם תדברו על מין באופן ישיר וגם אם תמנעו מלדבר על מין ילדיכם, הם קולטים את המסרים שלכם ואת הגישה שלכם לגבי מין כך או אחרת.

אחת השאלות שאני שואלת כשמגיעים אליי לטיפול מיני היא: איזה התייחסות הייתה בבית לכל מה שקשור למין. התשובות שלרב אני מקבלת זה שלא דברו על זה בכלל. גם לא לדבר על זה בכלל זה מסר חזק לילדים. הם מבינים שפה בבית זה לא נושא לגיטימי ולכן הם מוצאים את התשובות לשאלות שלהם באינטרנט. האם הייתם רוצים שהמידע על מין שילדיכם יגדלו איתו זה מה שיש באינטרנט?

המחקר אומר שילדים כבר מגיל 9 נחשפים לפורנו באינטרנט. זה קורה הרבה פעמים לא מתוך זה שהם מחפשים את זה אלא משום שזה מופיע כפרסומות קופצות לכל מיני אתרים עם תמונות של בחורות מפתות. עוד המחקרים מלמדים כיום, שרב הידע שבני הנוער יודעים על סקס הוא מהאינטרנט ובעיקר מסרטי פורנו. אם בניתם על שיעורי חינוך מיני, אני מציעה שתחשבו מחדש. שיעורי החינוך המיני שקיימים כיום בישראל לא עונים על הצרכים שיש לילדינו לדעת. רב בני הנוער מרגישים ששיעורים אלו מיותרים ושמה שמועבר שם לא באמת עוזר להם. שיעורי חינוך המיני מגיעים בכמות מצומצמת ומדברים על מערכת הרבייה של גברים ונשים, הופעת המחזור וכו'. שיעורי החינוך המיני לצערי כיום בעיקר מתרכזים בלהזהיר מפני הסכנות של מחלות מין ואיך נשמרים מהריון. רב בני הנוער מרגישים שאין שם מקום באמת לשאול שאלות שמעסיקות ושהמורה/יועצת שמעבירים את זה בעצמם במבוכה. פעמים רבות זה נעשה בשיעור שבו גם הבנים וגם הבנות נוכחים מה שבכלל לא מאפשר שיח פתוח.

מדובר בנושא שמעסיק את בני הנוער שלנו אפשר להגיד כמעט 24/7. הגוף שלהם עובר שינויים, נשטף בהורמונים, הם נמצאים ברכבת הרים של מצבי רוח ותחושות פיזיות ויש הרבה בלבול, מבוכה והרבה עיסוק האם מה שקורה לי זה נורמלי ותקין או שאני מוזר וחריג. הם צריכים מקום בטוח שבו יוכלו לשאול ולשתף במה שמעסיק אותם ובמובן הזה הכתובת הטובה ביותר שיכולה להיות לזה היא אתם ההורים, הבית.

הורים חושבים שלדבר עם ילדים על מיניות זה לדבר על מין, זה ממש לא נכון.

לדבר עם ילדינו על מין זה לדבר איתם על אהבה, על הקשבה לעצמך, על גבולות, על הצרכים השונים שיש, על מגע, על לכבד את עצמך ואת האחר, על תקשורת טובה, על הנאה והזכות לעונג, על הגוף שלנו ועוד. אלו דברים שנמצאים שם מתחילת החיים ואיך שאנחנו מתייחסים אליהם או לא מתייחסים אליהם, ילדינו מפנימים.

אתן דוגמא, נסו להיזכר איך ההורים שלכם התייחסו אליכם כשהייתם קטנים ונפלתם, קבלתם מכה או סתם רציתם משהו ולא קבלתם?

אם הורה מלמד את הילד/ה שלו שמה שחשוב זה לקום ולהמשיך הלאה ולהתעלם מהכאב למשל במשפט: "לא נורא, לא קרה כלום" ואז מציע לו להתמקד במשהו אחר : " יא בוא תראה איזה יופי המשחק הזה" או "בא קח עוגיה וזה יעבור לך" או "אל תתבכייני /אל תהיי מפונקת, את אלופה מתגברת מהר". הילד/ה לומדים  שצריך להתעלם מתחושות הכאב, שהסביבה לא מקבלת אותן והסביבה גם מצפה ממנו/ה להתגבר וכמה שיותר מהר "כאילו כלום לא קרה". עכשיו קחו את זה לעולם המיניות ויחסי האהבה, אם קורה משהו עכשיו שהוא לא נעים לי, אני צריך להתעלם ממנו, להסתיר ולהמשיך לתפקד "כאילו כלום לא קרה". איך זה קשור למיניות אתם שואלים או שכבר הבנתם? המרחק מפה להרגיש שביחסים אינטימיים צריך להעמיד פנים ולהתעלם ממה שאני מרגיש הוא למעשה קצר מאוד אם בכלל קיים. אנחנו לומדים לא להיות קשובים לעצמינו. האם זה מה שאנחנו רוצים עבור ילדינו?

זוכרים את הסיפור "מעשה בחמישה בלונים?" אני גדלתי עליו, אחד הספרים שהכי אהבתי וגם לילדיי הקראתי אותו לא מעט. אביא ציטוט ממנו ברשותכם:

"ופתאום…בום! טר—ך! מה קרה? הבלון התפוצץ… הבלון נקרע. אנא – אורי – אל תצטער! נביא לך בלון אחר"

אנא אל תצטער! סימן קריאה, נביא לך בלון אחר – כאילו כלום לא קרה. עכשיו זה אולי נשמע לכם אחרת? אל תצטערו… זה לטובה, לטובת ילדיכם.

אני אומרת שעל מין מתחילים לדבר מהרגע שילדינו באים לעולם משום  שהבסיס למיניות טובה זה אהבה, היכולת להיות קשוב לעצמי, לרגשות שלי, לכבד אותם ולבחור אנשים שיכבדו ויהיו קשובים להם גם ולא יבטלו אותם.

לכן, התשובה לשאלה מתי, היא כבר מהרגע שילדינו נולדים והתשובה על ה"איך"  נמצאת בכל סיטואציה שבשגרת היום יום שלנו.

מוזמנים לקרוא עוד על איך להשתמש במצבים יומיומיים פשוטים כדי ללמד את ילדיכם על אהבה ומיניות טובה באתר שלי.