טיפול מיני – איך מתמודדים עם רגשות לא פשוטים

אנשי ה"נקסט" נוטים להדחיק/להעיף הצידה כל רגש שלילי שהם מרגישים מתוך האמונה כי זה מיותר להתעסק עם רגשות שליליים ולהיפך להתעסק עם רגשות שליליים זה רק מגדיל אותם ויותר מבאס, אז הם מפתחים מנגנונים של הדחקה והתעלמות מהם. ניתן לזהות את אנשי הנקסט על ידי זה שהם פחות מעוניינים לדבר על התחושות הלא נוחות שלהם ואם אתה משתף אותם בתחושות לא טובות שלך הם ממהרים לתת לך "פתרון" בסגנון של "מה את/ה עושה מזה עניין" ובמהירות האפשרית ירצו להעביר נושא לנושא פחות "כבד". בפגישות של הטיפול הזוגי מיני, אחד מבני הזוג מרגיש כך, לרב זה נשים אך לא בהכרח: "כל פעם שאני רוצה לשתף אותך במשהו שמפריע לי אני מרגישה שאתה מקטין אתה זה ועושה ממני סתם דרמטית וזה מוריד לי את החשק לבוא ולשתף אותך". זה מביא אותנו לסגנון השני.
אנשי ה"דרמה-דרמה" הם האנשים האלו שיכולים להכנס לסערה רגשית וים של מחשבות רק כי מישהו הסתכל עליהם באופן שלא היה להם נעים: "למה הוא הסתכל עליי ככה, זה היה משהו שעשיתי? ". האנשי "הדרמה דרמה" מוצאים את עצמם מוצפים רגשית ועסוקים מבלי שירצו במחשבות מעגליות שמטרידות אותם ללא פתרון אמיתי. זו חוויה מתישה.
באופן מעניין, אדם יכול שיהיו לו את שני סגנונות ההתמודדות סביב נושאים שונים. טיפול מיני מביא דוגמאות לכך: האישה מוטרדת מאוד ממה שקורה עם הבן שלהם, מרגישה צורך לדבר על זה ואילו הגבר לא טרוד מכך בכלל ומאמין שזה שטויות והכל בסדר, לעומת זאת אם אין סקס כבר כמה ימים הוא יכול להיות מאוד מוטרד מכך ולהכנס "לסרט" שאשתו בוגדת בו עם אחרים. לרב נראה שלאדם יש יותר סגנון אחד מהשני.
העניין הוא שבשני הסגנונות האלה אין באמת התמודדות טובה עם הרגשות משום שבסגנון הראשון האדם מתעלם מהרגשות שלו ובשני הרגשות משתלטים על האדם.
אני רוצה להציע סגנון התמודדות שלישי שמניסיון שלי כסקסולוגית ומטפלת רגשית עובד טוב יותר.
הסגנון הוא להיות עם הרגשות ולנשום איתם. כדי להבין על מה מדובר חשוב להבין איך הרגשות שלנו עובדים.
הרגשות שלנו הם כמו גלים בים. באים והולכים. הם תנועה בים ולא הים עצמו. באותו אופן הרגשות שלנו הם לא אנחנו אלא תנועה שמתרחשת בתוכינו. לעצור את תנועת הגלים כמו שובר גלים גורם לגלים להתנפץ חזק יותר. באותו אופן לכבות את מהרגשות שלנו או לתת להם להשתלט עלינו, יוצרים קושי יותר גדול בסופו של דבר. השיטה שאני מציעה לכם  להיזכר בה פה זו השיטה של לתת לרגשות שלנו להיות, בלי להתנגד, בלי להתעלם ובלי להסתחרר מהם ומיד לנסות לסדר אותם.

מה כן לעשות או איך כדאי להתייחס לרגשות שלנו?

כשעולה בנו רגש ממליצה לקחת רגע ולהתבונן בו:

1. לנשום נשימות רגועות ומודעות
2. להקשיב ולהתבונן  מה אנו מרגישים כעת, כמו להתבונן בגלים בים.
3. לשאול את עצמינו מה גרם לרגש הזה לעלות דווקא עכשיו, לזהות את הסיבה
4. לשאול את עצמינו איך אני יכול/ה לעזור לעצמי עם מה שאני מרגישה עכשיו או מה אני צריכ/ה עכשיו, מה הצורך שלי.
5. ברגע שזיהיתי מה הצורך שלי האמיתי, לבדוק איך אני מספק/ת לעצמי אותו.

מניסיון, גם אם לא ניתן הרגע לספק את הצורך , עצם ההקשבה והזיהוי של הצורך מביא להקלה וקידום הפתרון.

אסיים בסיפור אישי שלי: פעמים רבות כשהייתי עצבנית פניתי ל"התנחם" באוכל לרב משהו מתוק או פחמימתי דבר שאח"כ היה גורם לי להרגיש תסכול על זה שאני אוכלת לא בריא. הניסיון שלי לנחם את עצמי למעשה הביא לי עוד יותר תסכול. כשהתחלתי להשתמש בשיטה הזו ששיתפתי אתכם,  שאלתי את עצמי למה אני עצבנית, גיליתי פעמים רבות שאני פשוט עייפה והעצבנות היא משום שאני מרגישה שאין לי אפשרות לנוח. זו הסיבה שפניתי לאוכל כי חשבתי שהוא יתן לי אנרגיה. בתרגיל ברגע שזיהיתי שזו עייפות שאלתי את עצמי מה יכול לעזור לי ועצם השאלה הזו, עצם הלקחת רגע הזה להקשיב לעצמי, לעצור את כל השטף האוטמטי ולנשום סיפק לי מיידית מנוחה, שינה אצלי את העומס ובתגובה הוריד את העצבנות גם. אז נכון אולי לא תמיד אפשר לעצור הכל ולקבל בדיוק ואת כל מה שאנחנו צריכים אבל גם לקחת כמה רגעים לנשום ולהקשיב לעצמינו עושה את העבודה.